רִבִּי יוֹסֵי דִכְפַר דָּן בְּשֵׁם רִבִּי בֶּן מְעָ‍ֽדְיָה הַמִּינִין הָאֲסוּרִין בְּבֵית שְׁאַן. הַקֶּצַח וְהַשּׁוּמְשּׁוּם וְהַחַרְדַּל וְהַשּׁוּם וְהַבּוּלְבָּסִין הָאֲפוּנִין הַשְּׁחוֹרִין וּבְצָלִים הַנִּמְכָּרִים וּבְנֵי הַמְּדִינָה הַנִּמְכָּרִים בְּמִידָּה וּפוּל הַמִּצְרִי הַנֶּאֱגָד בְּשִׁיפָה מֵינְתָה הַנֶּאֱגָד בִּפְנֵי עַצְמָהּ וְהָאִיסְטָפֻנִינֵי לְעוֹלָם וְקֶפַלּוֹטוֹת מִן הָעֲצֶרֶת וְעַד חֲנוּכָּה. אָמַר רִבִּי זְעִירָא מִן הָעֲצֶרֶת וְעַד חֲנוּכָּה אִיסּוּר רָבָה עַל הַהֵיתֵר. מִן הַחֲנוּכָּה וְעַד הָעֲצֶרֶת הֵיתֵר רָבָה עַל הָאִיסּוּר. וּלְעִנְיַן סְפִחִים מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְעַד חֲנוּכָּה אִסּוּר סְפִחִין. מִן הַחֲנוּכָּה וְעַד הָעֲצֶרֶת הֵיתֵּר סְפִחִין. מִן הָעֲצֶרֶת וְעַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה צְרִיכָה. הַקִּישּׁוּאִין וְהַדִּילּוּעִין וְהָאֲבַטִּיחִין וְהַמְּלַפֶּפּוֹנוֹת וְהַיַיִן וְהַשֶּׁמֶן וּתְמָרִים אֶפֶּסִּיוֹת וְיֵשׁ אוֹמֵר אַף הַתּוּרְמוֹסִין וּפַת חַלָּה לְעוֹלָם הֲרֵי אֵילּוּ בַשְּׁבִיעִית שְׁבִיעִית. בִּשְׁאָר שְׁנֵי שָׁבוּעַ מַה. רִבִּי יוֹנָה אָמַר דְּמַאי רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר וַדַּאי. וְלֹא פְּלִיגִין. מָה דְּרִבִּי יוֹנָה אוֹמֵר דְּמַאי בְּלוֹקֵחַ מִן הַבַּלּוֹנְקֵי . וּמַה דְּרִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר וַדַּאי בְּלוֹקֵחַ מִן הַגִּינָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
מן העצרת ועד ראש השנה. חוזרין ומתגדלין ספיחין אחרים של אותה השנה ואיכא למיחש לספיחי אסור:
צריכה. מספקא לן דאיכא למיתלי נמי בספיחי מקום היתר שבסוף השנה אינם מצויים הרבה של איסור:
אפסיות. על שם מקומן א''נ מל' אפיזייני הנזכר בריש פ' במה אשה בפירושא דטוטפת ואותן התמרים גדלים בדמות אפסייני:
ופתחילה. מין א' מהתורמסין שגדל כעין תאומות. מל' פת באפריקי שתים. א''נ פתחלה ע''ש המין שהן נפתחות ומתבקעות מאליהן וכל אלו המינים בבית שאן לעולם הרי אלו בשביעית דין שביעית להם:
בשאר שני שבוע מה הן לענין מעשר. בלוקח מן הבלונקי. מל' פלן כלומר הגדלים בשדה וחזקתן הפקר ומה דא''ר יוסי ודאי בלוקח מן הגינה שחזקתה משתמרת:
מר''ה עד חנוכה אסור ספיחין. שמסתמא הן ספיחי שביעית ממקום האסור:
מן החנוכה ועד העצרת היתר ספיחין. לפי שכבר אינם מצויים כל כך מספיחי השנה:
המינין האסורין בבית שאן וכו'. לפי שאלו המינין ניכרין שמא''י הן באין:
והבולכסין. מין ירק כדלעיל:
הנמכרים במדה. מפני חשיבתן ואבצלים נמכרים ג''כ קאי:
הנאגד בשיפה. של גמי:
ומינתה. מינט''ו בלע''ז ובפ''ק דעוקצין שרשי המיתנא:
הנאגד בפ''ע. מאותן המין בעצמו:
והאסטפנינן. מעין המוסטפית הנזכרים במתני' ריש פ''ק:
לעולם. בין נאגדות בפני עצמה ובין הנאגדות בשיפה:
והקפלוטות. כרוב:
מן העצרת ועד חנוכה כדמפרש ר''ז שבאותו זמן מביאין הרבה ממקום אסור לשם והאיסור רבה על מה שמביאין ממקום היתר ומן החנוכה ועד העצרת שאחריו שוב אין מביאין הרבה ממקום אסור וההיתר רבה על האיסור והולכין אחר הרוב:
ולענין ספיחים. בשביעית בבית שאן:
ובני המדינה. כך שמם:
8b רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי הֲוָה מְפַקֵּד לְטַלָּייָא לֹא תִיזְבּוּן לִי יֶרֶק אֶלָּא מִן גִּינְתָא דְּסִיסְרָא. קָם עִימֵּיהּ הַזָּכוּר לַטּוֹב אָמַר לֵיהּ זִיל אֲמַר לְרַבָּךְ לֵית הָדָא גִּינְתָא דְּסִיסְרָא דִיהוּדָיי הֲוָת וּקְטָלֵיהּ וּנְסָבָהּ מִינֵיהּ וְאִין בְּעִית מַחְמְרָא עַל נַפְשָׁךְ אִישְׁתְּרֵי לְחַבְרָךְ.
Pnei Moshe (non traduit)
הוה מפקד לטלייא. היה מצוה לנער הקטון שלו או לתלמידו וכך הוא לקמן (סוף פ''ט דשביעית) לא תקנה לי ירק בשביעית אלא מן ההיא גינתא דסיסרא כך היתה נקראת והיו נוהגין בה היתר. קם עמיה זכור לטוב בא אליהו זכור לטוב אל הנער וא''ל זיל אמור לרבך לית הדא גינתא דסיסרא בעצמה אלא של יהודי אחד היתה וקטליה הנכרי ולקחה ממנו והיה קורא שמה גינתא דסיסרא על שמו:
ואין בעית מחמרא. ועוד אמור לו בשבילי אם תרצה להחמיר על נפשך תחמיר אבל תתיר לחבירך לפי שאין כאן בית מיחוש שכבר התירו לאלו המקומות:
עַד הֵיכַן. פּרשתא ורציפתא ונפשא דפגוטיה עד כפר קרנים וכפר קרנים כבית שאן.
Pnei Moshe (non traduit)
עד היכן. היא בית שאן ותאמר אלו המקומות וכו' וכפר קרנים עצמה הכל כבית שאן:
רִבִּי יוֹנָה בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן זְכַרְיָה הַמִּינִין הָאֲסוּרִין בְּפַּנַּייַס הָאֶגּוֹזִין וְהָאוֹרֶז וְהַשּׁוּמְשְּׁמִין וּפוּל הַמִּצְרִי. גַּמְלִייֵל זוּגָא אָמַר אַחְיָנִיוֹת הַבְּכוֹרוֹת. אָמַר רִבִּי יוֹנָה הָדָא דְּתֵימַר מִתַּרְנְגוֹל קֵיסָרִיוֹן וּלְמַעְלָן. אֲבָל מִתַּרְנְגוֹל קֵיסָרִיוֹן וּלְמַטָּן כְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא. רִבִּי יוֹנָה בְּעֵי הָֽיְתָה שָׂדֵהוּ זְרוּעָה יֶרֶק וּבָא וּמְצָאָהּ אוֹרֶז. יֶרֶק מוּתָּר וְהָאוֹרֶז אָסוּר. אוֹרֶז מִלְּמַעְלָן וְיֶרֶק מִלְּמַטָּן יֶרֶק מוּתָּר וְהָאוֹרֶז אָסוּר. אֲבָל רוֹב הַשָּׂדוֹת הַלָּלוּ עוֹשׂוֹת הַמִּינִין הַלָּלוּ. וַאֲפִילוּ תֵימַר רוֹב הַשָּׂדוֹת הַלָּלוּ עוֹשׂוֹת רוֹב הַמִּינִין הַלָּלוּ רוֹב הַמִּינִין הַלָּלוּ אֵינָן בָּאִין אֶלָּא מִן הָאִיסּוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
הדא דתימר. שחששו באלו מקומות. משום דמאי באלו המינין שמנו:
המינין האסורין. באלו המקומות:
כפניים. תמרים שלא בשלו:
גמליאל זוגא אמר אף האחיניות. הן הדורמסקין שנשנו בפרק כיצד מברכין גבי עובדא דבר קפרא ותלמידיו:
הבכורות. מן הממהרות להתבשל בביכור וטעמא דכולהו שממקום החיוב הן באין:
מתרנגול קסרין ולמעלן. שם מקום הנקרא כן ומפני שהוא רחוק לא גזרו אלא על אלו המינים שדרכן להביא אותן מא''י אבל משם ולמטן שהוא קרוב לא''י כא''י היא בכל המינין:
ר' יונה בעי. הוה קשיא ליה על הא דמני לעיל מהמינין שגזרו עליהם דמאי במקומות הסמוכין לא''י ואם היתה שדהו זרועה ירק ובא ומצאה אורז כלומר שמצאה שיש בה מקום פנוי וזרע אורז אצל הירק א''כ יהא הירק מותר והאורז יהא אסור וקשיא אורז מלמעלן וירק מלמטן. ירק מותר והאורז אסור בתמיה דקס''ד דגזרו על המינין שמנו מהנזרעים בשדות באלו המקומות הואיל וסמוכות לא''י הן והשתא אם שדהו זרועה חציה ירק וחציה אורז ועל האורז גזרו ועל הירק לא גזרו ויהיה זה מותר וזה אסור ואמאי והא בשדה אחת הן ואורז דנקט לאו דוקא אלא אחד מן המינין שגזרו עליהם דמאי ומשום דדרך לזרוע אורז אצל הירק נקט אורז:
אבל. באמת. כלומר דהדר ומפרק ר' יונה לנפשיה דבאמת היינו טעמא מפני שרוב השדות הללו שבאלו המקומות הסמוכין עושות רוב המינין הללו ולפיכך גזרו עליהן ולא על מינין אחרים שאין מצויין שם כל כך ולא גזרו אלא על המצוי:
ואפילו תימר. ומהדר הש''ס דלא היא דאפי' תימא רוב השדות הללו אין עושות רוב המינין הללו כצ''ל ולאו משום אלו הנזרעים בשדות באלו המקומות גזרו אלא ה''ט משום דרוב המינין הללו אינן באין אלא מן האיסור דהואיל ואלו המקומות סמוכין הן הרוב מאילו המינין מביאין ממקום החיוב מא''י למכרן שם ולפיכך הוא דגזרו דמאי על המינין הללו:
תַּנִּי הָאוֹרֶז שֶׁבְּחוֹלַת אַנְטוֹכִיָּא מוּתָּר בִּמְקוֹמוֹ. רִבִּי לָֽעְזָר בֵּי רִבִּי יוֹסֵי הִתִּיר עַד כדון. רִבִּי יוֹנָה בְּעֵי וּכְמִידָּתָהּ לְכָל רוּחַ.
Pnei Moshe (non traduit)
תני. בתוספתא (ריש פ''ב) וה''ג שם האורז שבתחילת אנטוכיא מותר במקומו ר''א בר' יוסי אומר אורז שבתחילת אנטוכיא מותר הוא עד בורו. לת''ק לא התירו אלא במקומו שהוא מצוי שם שהוא תחילת מדינת אנטוכיא אבל משם ולהלן חיישינן שמא מא''י הובא ורבי אלעזר בר' יוסי מתיר עד מקום הנקרא בורו והוא בוארי הנזכר בראש הפרק:
ר' יונה בעי וכמדתה לכל רוח. לדברי ר''א בר' יוסי שמתיר עד המקום הזה לפי שמצוי שם אורז שבתחלת אנטוכיא אי אמרינן דכמדתה לכל רוח שבתחלת אנטוכיא מותר או לא לפי שאינו מצוי אלא ברוח הזה שמתחלת אנטוכיא עד מקום בורו:
אֵילּוּ עַייָרוֹת אֲסוּרוֹת בִּתְחוּם צוֹר שצת וּבצת וּפי מצובת וחנוּתא עֲלִייָתָא וחניתא תַּחְתִּיָּה בריא וראש מיא ועמון וּמזי.
Pnei Moshe (non traduit)
אלו עיירות אסורות בתחום. תוספתא (פ''ד) דשביעית דקחשיב שם עיירות העמדות על תחום של א''י ויש עיירות שגזרו עליהן ואסורות בשביעית ויש שמותרות ואלו הן האסורות:
צור וכו'. הדא דאת אמר בראשונה. שנאסרו אבל עכשיו יש אחרות שמנו סוסיתה וכו':
אָמַר רִבִּי מָנָא הָדָא דְּאַתְּ אָמַר בָּרִאשׁוֹנָה. אֲבָל עַכְשָׁיו יֵשׁ [עַייָרוֹת אַחֵרוֹת שֶׁהֶחֱזִיקוּ בָּהֶם יִשְׂרָאֵל שֶׁהֶם אֲסוּרוֹת. אֵילּוּ עַייָרוֹת אֲסוּרוֹת בִּתְחוּם] סוּסִיתָה. עיינוש ועין תרע ורם ברין ועיון ויעדוט וּכפר וחרוב ונוב וחספיה וּכְפַר צֶמַח. רִבִּי הִתִּיר כְּפַר צֶמַח. רִבִּי אִימִּי בְּעִי וְלֹא מִמַּעֲלֵי מִסִּין הֵן. סָבַר רִבִּי אִימִּי מַעֲלֵי מִסִּין כְּמִי שֶׁנִּתְכַּבְּשׁוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
ולא ממעלי מסין הן. לא''י ואמאי התיר רבי:
סבר ר' אימי מעלי מסין כמי שנתכבשו. הן ונכללין בכיבוש א''י ולפיכך הוא דבעי הכי:
תַּנִּי אָמַר רִבִּי יוּדָה מִימֵיהֶן שֶׁל בַּעֲלֵי בַּתִּים לֹא נִמְנְעוּ לִהְיוֹת מִתְאָֽרְחִין אֶצֶל בַּעֲלֵי בַּתִּים חֲבֵירֵיהֶם. אַף עַל פִּי כֵּן נוֹהֲגִין הָיוּ בְּפֵירוֹתֵיהֶן מְתוּקָּנִין לְתוֹךְ בָּתֵּיהֶן.
הלכה: מַה שֶׁהוּא לוֹקֵחַ עַל מְנָת לֶאֱכוֹל. וְהָא תַנֵּינָן אֶת שֶׁהוּא אוֹכֵל. אֶלָּא אֶת שֶׁהוּא לוֹקֵחַ עַל מְנָת לִמְכּוֹר. וְהָתַנֵּינָן אֶת שֶׁהוּא מוֹכֵר אֶלָּא אֶת שֶׁהוּא לוֹקֵחַ עַל מְנָת לִמְכּוֹר וְאֶת שֶׁהוּא מוֹכֵר מִפֵּירוֹת מִכְנָסוֹ.
משנה: הַמְקַבֵּל עָלָיו לִהְיוֹת נֶאֱמָן מְעַשֵּׂר אֶת שֶׁהוּא אוֹכֵל וְאֶת שֶׁהוּא מוֹכֵר וְאֶת שֶׁהוּא לוֹקֵחַ וְאֵינוֹ מִתְאָרֵחַ אֶצֶל עַם הָאָרֶץ. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר הַמִּתְאָרֵחַ אֶצֶל עַם הָאָרֶץ נֶאֱמָן. אָֽמְרוּ לוֹ עַל עַצְמוֹ אֵינוֹ נֶאֱמָן כֵּיצַד יְהֵא נֶאֱמָן עַל שֶׁל אֲחֵרִים.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' המקבל עליו להיות נאמן. על המעשרות ולא יהיו פירותיו דמאי מכאן ואילך:
ואת שהוא מוכר. מפירות שלו שהוא מכנסן משדותיו ואת שהוא לוקח ע''מ למכור הכי מפרש לה בגמרא דאלו על מנת לאכול הא תנא ליה ברישא מעשר את שהוא אוכל:
אמרו לו חכמים על עצמו אינו נאמן. שהרי כשמתארח אצל עם הארץ אוכל הוא דבר שאינו מתוקן וכיצד יהא נאמן לאחרים ורבי יהודה כבר דיש בני אדם שאע''פ שאוכלין אצל אחרים מ''מ מה שבבתיהן מתקנין הן כדאמר בגמרא ואין הלכה כר' יהודה:
חַד בַּר נַשׁ אַייְתֵי הָדָא אַפְשָׁלָא דְקֵפַלּוֹטִין לְרִבִּי יִצְחָק בַּר טֶבְלַיי. שְׁאַל לְרִבִּי יוֹחָנָן. אָמַר לֵיהּ פּוּק שְׁאַל לַחֲנַנְיָה בֶּן שְׁמוּאֵל דְּתַנִּתָהּ. נְפַק וּשְׁאַל לֵיהּ. אָמַר מַתְנֵי לָא יַחְמֵי לִי שְׁמוּעָה אָמַר לִי. דְּאָמַר רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן אִיתְפַּלְּגוּן רִבִּי וְרִבִּי אֶלְעָזָר בֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן חַד אָמַר אַחַר מְקוֹמוֹ וְחָרָנָא אָמַר אַחַר מַעֲמָדוֹ. רִבִּי אַבָּהוּ אָמַר רִבִּי אוֹמֵר אַחַר מְקוֹמוֹ וְהוֹרֵי לֵיהּ כְּהָדָא דְּרִבִּי אֶלְעָזָר בֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן אַחַר מַעֲמָדוֹ. הָדָא דְּתֵימַר בְּאִילֵּין אַפְשָׁלָתָא בְּרַם בְּאִילֵּין טוֹעֲנָיָא כָּל עַמָּא מוֹדֵיי אַחַר מְקוֹמוֹ. הָיָה מְקוֹמוֹ וּמַעֲמָדוֹ הֵיתֵר וְהוּא עָתִיד לְהַעֲבִירוֹ דֶּרֶךְ אִיסּוּר אוֹתוֹ הֵאִיסּוּר כְּמִי שֶׁלֹּא הֶעֱבִירוֹ. רִבִּי בָּא בַּר כֹּהֶן בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי לֹא כֵן אָמַר רִבִּי חִייָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן רִבִּי וַחֲבֵירוֹ הֲלָכָה כְּרִבִּי. וְאָמַר רִבִּי יוֹנָה וַאֲפִילוּ רִבִּי אֶצֶל רִבִּי לָֽעְזָר בֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן. אָמַר לֵיהּ מַה אַתְּ בָּעֵי מֵרִבִּי יוֹחָנָן. רִבִּי יוֹחָנָן כְּדַעְתֵּיהּ. דְּרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר קַל הֵקִילוּ בַּשְּׁבִיעִית שֶׁהִיא מִדִּבְרֵיהֶם. אִית דְּבָעֵי מֵימַר נִצְטָֽרְפָה דַעְתּוֹ שֶׁל רִבִּי יוֹחָנָן עִם רִבִּי אֶלְעָזָר בֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן וְרָבוּ עַל רִבִּי.
Pnei Moshe (non traduit)
שאל לר' יוחנן. אם יכול לתלות שהובאה ממקום היתר וא''ל צא ושאל לחנניה בן שמואל ששניתי לו מדין הזה:
מתני' לא יחמי לי. ברייתא לא הראה לי א''נ לא אמר לי אלא שמעתתא אמר לי וכך שנה ר' יסא משמיה:
ר' אבהו מפרש בהדיא דרבי הוא דאמר אחר מקומו הולכין ממקום אותו אדם שהביא אם הוא ממקום איסור או ממקום היתר ור''א בר''ש אומר אחר מעמדו עכשיו אנו הולכין וכיון שהוא עומד במקום איסור אסור הוא דחיישינן שמא מכאן הביא:
והורי ליה וכו'. כלומר רבי אומר דהדין הוא דתלינן לקולא ואפ''ה להלכה למעשה הורה רבי בעצמו כהדא דר''א בר''ש אחר מעמדו. א''נ והורי ליה אר' יוחנן קאי דאף דרבי ס''ל אחר מקומו אפ''ה הורי ליה כר''א בר''ש וכן נראה מדלקמן:
הדא דתימר באלין אשפלתא. דהואיל ודבר מועט הוא חיישינן שמא מכאן ממקום מעמדו הביא אבל באלו משאות גדולות כ''ע מודו דאחר מקומו שאמר שהביא משם הולכין:
והוא עתיד להעבירו דרך מקום איסור. לית לן בה והוי אותו מקום כמי שלא העבירו דרך שם ולא חיישינן שמא לקח גם מאותו מקום עמו:
לא כן וכו'. ואפי' רבי אצל ר''א בר''ש הלכה כרבי ואמאי הורי ליה ר' יוחנן כר''א בר''ש:
מה את בעי מר' יוחנן ר' יוחנן כדעתיה ור' יוחנן אמר קל וכו' כלומר ר' יוחנן לדעתיה אזיל במה דקאמר אליבא דרבי דס''ל קל הוא שהקילו בשביעית שהיא מדבריהם בזמן הזה והיינו טעמיה דרבי דאמר אחר מקומו דתלינן לקולא ומיהו ר' יוחנן אליבא דנפשיה לא ס''ל הכי ולפיכך הכריע כר''א בר''ש:
ואית דבעי מימר. דבלא''ה נוכל לומר דנצטרפה דעתו של ר' יוחנן עם ר''א בר''ש ורבו על רבי וכי קאמר ר' יוחנן הלכה כרבי מחבירו במקום שאין מכריע ביניהם אבל הכא הכריע ר''י כראב''ש מסברא דנפשיה:
חדא אשפלה. משפלה. קופה אחת של קפלוטין ושביעית היתה:
חַד טְעִין דְּצִימּוּקִין עָאַל לְטִיבֵּרִיָּא שְׁאַל גַּמְלִיאֵל זוּגָא לְרִבִּי בָּא בַּר כַּהֲנָא. אָמַר לֵיהּ אֵין כָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עָשׂוּי מַשּׂוּי אֶחָד שֶׁל צִימּוּקִין. וְאֵין כָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עָשׂוּי מַשּׂוּי אֶחָד שֶׁל צִימּוּקִין אֶלָּא כֵן אָמַר לֵיהּ אֵין מָקוֹם בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עוֹשֶׂה מַסּוּי שֶׁל צִימּוּקִין.
Pnei Moshe (non traduit)
א''ל אין כל א''י וכו' ומתמה הש''ס ואין כל א''י עשוי משאוי אחד של צימוקין אלא כן אמר ליה אין מקום אחד שבארץ ישראל עושה משאוי של צימוקין ואין חוששין שמא מסמוך לטבריא הן אלא ממקומות הרבה הביאו והלכך תלינן לקולא שמא מחו''ל הן. וגרסי' להא בפרק ח' דנדרים (בהלכה ד'):
אם חוששין עליהם משום דמאי או בשביעית משום פירות שביעית:
שאל גמליאל זוגא לר' בא:
חד טעון צימוקין. משאוי אחד של צימוקין נכנס לטבריא:
אֵילּוּ עַייָרוֹת שֶׁהָיוּ מוּתָּרוֹת בִּתְחוּם נַבִּי. צור וצייר 9a וגשמיו וזיויון ויגדי חטם ודבב חרבתיה וכרכה דבר הזרג.
Pnei Moshe (non traduit)
אלו עיירות וכו'. ושם גריס כעין עיירות אלו וקאמר מותרות ונאסרו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source